פרץ בוני הנגב-אחים פרץ בע"מ נ' עיריית אשדוד ואח'

החלטה

הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") עותרת לסילוק על הסף של התובענה, כפי שהוגשה נגדה במסגרת תא 28288-07-12 (להלן: "בקשת הסילוק"), מחמת העדר עילה, זאת בהתאם לתקנה 100 (1) או לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. במקביל עתרה המבקשת ליתן בידה שהות בת 30 יום להגשת כתב הגנה מטעמה, שיחולו להימנות ממועד ההכרעה בבקשה זו.

הרקע הדרוש להכרעה -

התובעת - המשיבה, הינה חברה פרטית היוזמת ובונה פרויקט בנייה למגורים בתחום העיר אשדוד.

הנתבעת 1 - עיריית אשדוד, הינה הרשות המוסמכת על פי דין, להטיל ולגבות בתחומה המוניציפאלי, אגרות והיטלי פיתוח.

המבקשת - הנתבעת 2, הינה "תאגיד" כמשמעותו בחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א -2001 (להלן: "החוק") אשר הוסמכה על פי דין לגבות אגרות והיטלי ביוב ומים בתחומה המוניציפאלי של העיר אשדוד (להלן: "המבקשת/ הנתבעת/ התאגיד").

עניינה של התביעה הינו, השבת סכומים ששולמו לנתבעות - עבור היטלי סלילה, תיעול, מים וביוב בזיקה לפרויקט שנועד לבנות ולהקים באשדוד ארבעה בנייני מגורים ומרתף חניה במקרקעין הידועים כגוש 2816 חלקות 5,6 מגרשים 2,3 ואלה הידועים כגוש 2815 חלקה 20 מגרש 20 (להלן : "הפרוייקט").

בכתב התביעה טענה התובעת בין היתר, כי בחיוב שהושת עליה על ידי נתבעת 2 נפלה טעות, שכן במסגרת דרישות החיוב שהוצאו למגרשים 2 ו-3, היא חויבה בהיטלי מים וביוב ביתר, בגין שטח מבונה של -1,260 מ"ר. בשל חיוב יתר זה, עותרת התובעת להשבה של -168,835 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.

עוד נטען לגבייה שלא כדין ובחוסר סמכות של היטלי ביוב ומים על ידי הנתבעת 2 – נטען כי רשות המים לא היתה מוסמכת להתיר לתאגידי המים להמשיך ולגבות היטלי פיתוח, זאת בשים לב לכך שמדובר בכפל גבייה המהווה מס טהור. נטען כי הוראות המעבר 2010 ו- 2011 הותקנו בחוסר סמכות ואין בהן להכשיר גביית אגרות והיטלי פיתוח על ידי הנתבעת 2.

נטען כי הרשות לא הוסמכה בחוק להאריך תוקפם של תעריפים שנקבעו בחוקי עזר וכי הוראת המעבר חורגת מתחום סמכותו של יו"ר הרשות ועל הרשות לחשב את התעריפים כך שיהיו קרובים למחיר הטהור והיא אינה מוסמכת להטיל חיובים בשיעור שאינו מבטא זיקה ישירה בין עלות אספקת השירות ומחירו.

נטען כי התעריפים שפורסמו בכללים, כוללים את עלות הקמת מערכות מים וביוב, ומתן אפשרות לגבות היטלים בנוסף לתעריפים השוטפים, מהווה הטלת מס, שכן החיוב בהיטלים מהווה כפל מימון של תשתיות המים והביוב הן באמצעות היטלים והן על ידי תעריפים שוטפים. נטען כי חוסר הסמכות שבהתקנת הוראת המעבר חמור שבעתיים, לאור הצהרת הרשות על ידיעתה כי תעריפי ההיטלים הנהוגים כיום, הינם גבוהים בעשרות אחוזים מעלות הקמת המערכות. נטען כי הוראות המעבר 2010 -2011, שמכוחן גבתה הנתבעת 2 מהתובעת היטלי ביוב ואגרת הנחת צינורות, הינן חסרות כל תוקף חוקי, בהיותן הוראות שניתנו בחריגה מסמכות הרשות וכן, בהיותן מטילות חיוב במס.

עוד נטען כי תאגידי המים והנתבעת 2 בכללם, ממשיכים לגבות היטלי פיתוח על אף שעלות הקמת התשתיות כבר נכללת בתעריפי אגרות המים הקיימים, כך שמדובר בכפל גבייה של היטלי פיתוח, העולה לכדי מס טהור זאת ללא סמכות בחוק. במסגרת זו, ביקשה התובעת להשיב לה סך של -5,775,938 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.

התובעת טענה בנוסף, כי תעריפי היטלי סלילת כביש ומדרכה לוקים בחוסר סבירות קיצונית וכי גם תעריפי היטלי אגרת התיעול לוקים בחוסר סבירות קיצונית.

באשר להיטל השצ"פ, נטען כי החיוב נשלח שלא בהתאם להוראות חוק השצ"פ. נטען כי חוק השצ"פ נערך באופן שאינו תואם את הנחיות משרד הפנים, היועץ המשפטי לממשלה וההלכה הפסוקה. נטען כי החיוב על פי חוק השצ"פ מפלה בין בעלי נכסים בתחום שיפוטה של העירייה על בסיס התוכנית שחלה על הנכס. נטען כי החיוב נערך לפי תעריפים לא חוקיים וכי נפלו פגמים בתחשיב שהובילו לניפוח תעריף ההיטל.

באשר לאגרת הנחת צינורות, נטען כי הנתבעות לא קיבלו החלטה על התקנת קו מים כנדרש לפי חוק הביוב וכי התובעת לא קיבלה על כך הודעה כדין. מה גם שעבודות הנחת הצנרת לא בוצעו על ידי הנתבעות ו/או לא מומנו על ידם ולפיכך, על התאגיד להשיב את הסכומים שניגבו מהתובעת בגין היטל זה בסך של -2,282,943 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.

באשר להיטל ביוב - טענה התובעת כי דרישת התשלום לא נערכה כדין שכן לא צויין בה הבסיס על פיו חושב ההיטל. מה גם, שחלק מעבודות הביוב, המשרתות את הפרויקט, לא בוצעו על ידי הנתבעות ולא מומנו על ידן ובגין כך, התבקשה השבה של -3,456,351 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. נטען כי החיוב בגין מכון הטיהור הינו חיוב שלא כדין ואינו אלא מס במסווה של היטל. נטען כי שיעור ההיטל לגבי ביוב, אינו סביר ועולה על ההוצאות בגין עבודות הביוב.

בבקשה שבפניי, טענה המבקשת כי יש לדחות התביעה נגדה על הסף מאחר ולטענתה ממועד כניסתם לתוקף של כללי המים והביוב, אין עילה חוקית לטעון נגד תוקפם של תעריפי חוק העזר לביוב ולאספקת מים, הנגבים על ידי תאגידים כמותה.

נטען בנוסף, כי יש לדחות התביעה הואיל ואין לתבוע התאגיד בטענות המופנות נגד רשות המים שכן התאגיד, אינו יכול ואינו מוסמך להתגונן בשם הרשות.

טענות המבקשת

נטען כי טענות התובעת כנגד המבקשת מתמקדות בשני מישורים עיקריים: האחד, המקור החקיקתי מכוחו נגבים היטלי ביוב ואגרת הנחת צנרת מים שלגביו נטען, כי חוקק בהעדר סמכות על ידי מועצת רשות המים הממשלתית לשירותי מים וביוב. האחר – עניינו בטענה כי תעריפי היטל הביוב ואגרת הנחת הצנרת אינם סבירים וכי נפלו פגמים בדרך חישובם.